פסק-דין בתיק ת"א 42349-03-10

רקע

1.      התובעת הינה חברת בנייה המבצעת פרויקטים שונים. הנתבעת ערכה שני מכרזים להקמת בתי מגורים בעיר ביתר עילית בהם זכתה התובעת. האחד, מכרז להקמת 128 יחידות דיור (להלן: " פרוייקט 128"), והשני, מכרז לבניית 31 יחידות דיור (להלן: " פרוייקט 31"). בעקבות זכייתה של התובעת במכרזים, נחתמו בין התובעת לנתבעת שני חוזים. ביום 1.1.09 נחתם חוזה ביחס לפרוייקט 31, וביום 11.2.09 נחתם חוזה ביחס לפרוייקט 128.

2.      את עבודות הפיתוח בשני אתרי הפרוייקטים ביצעה הנתבעת, באמצעות קבלנים אותם שכרה. משכך, נקבע בשני החוזים שנערכו בין הצדדים, כי התובעת תשלם לנתבעת סכומים מוגדרים בגין עבודות הפיתוח שביצעה. נקבע, כי התובעת תוכל לשלם סכומים אלה בארבעה תשלומים. התשלום הראשון ביחס לכל אחד מהחוזים נעשה במועד החתימה על החוזים. עבור שלושת התשלומים הנותרים, מסרה התובעת לנתבעת שיקים מעותדים, אשר גובו בערבויות בנקאיות.

3.      לאחר שביחס לכל אחד מהפרוייקטים שולמו שלושה מתוך ארבעת התשלומים (באמצעות המחאות שניתנו, כאמור, על ידי התובעת לנתבעת מראש), ניתן ביום 26.11.09 צו הקפאת בנייה באזור יהודה ושומרון על פי החלטת הממשלה (להלן: " צו ההקפאה"). בעקבות כך, הופסקה הבנייה בפרוייקט 128, אשר במועד מתן צו ההקפאה בנייתו כבר החלה. העבודות בפרוייקט 31 היו אמורות להתחיל בסמוך לאותו מועד, אך בעקבות צו ההקפאה, הן לא החלו.

4.      על פי החוזה ביחס לפרוייקט 128, התשלום הרביעי ע"ס 2,924,405 ש"ח, אמור היה להיות משולם לנתבעת ביום 9.5.10.

על פי החוזה ביחס לפרוייקט 31, התשלום הרביעי ע"ס 1,078,828 ש"ח אמור היה להיות משולם לנתבעת ביום 28.4.10.

5.      נוכח קיומו של צו ההקפאה, פנתה התובעת אל הנתבעת (ביום 15.2.10, ביחס לפרוייקט 31 וביום 17.2.10, ביחס לפרוייקט 128) בבקשה לעכב את גביית התשלום הרביעי בשני הפרוייקטים, וזאת עד לאחר חידוש העבודות. בין הצדדים התנהלה תכתובת בעניין זה, שבסופה הודיעה הנתבעת לתובעת ביום 11.3.10 כי היא לא נעתרת לבקשה.

6.      על רקע זה הוגשה ביום 24.3.10 התביעה שלפניי בצירוף בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה לנתבעת לדחות את מועד ביצוע התשלום הרביעי בשני הפרוייקטים, וזאת עד לתום 6 חודשים מהמועד שבו יפוג תוקפו של צו ההקפאה. ביום 7.4.10 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, יינתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת לגבות את שתי ההמחאות מושאי התשלום הרביעי בשני הפרוייקטים.

7.      בחודש מאי 2010, הסירה התובעת את צו הפסקת העבודה שניתן ביחס לפרוייקט 128 ובעקבות כך התובעת חידשה את עבודתה בפרוייקט. ביום 26.9.10 פקע צו ההקפאה, ובעקבות כך התובעת החלה לבנות את פרוייקט 31.

8.      אין חולק על כך, שלאחר שהוסרו המגבלות, רשאית הייתה הנתבעת לגבות את התשלום הרביעי, וכך אכן היה. התשלום הרביעי ביחס לפרוייקט 128 שולם ביום 13.6.10 (במקום ב- 9.5.10 - המועד המקורי). ביחס לתשלום זה שילמה התובעת בנוסף, על פי דרישת הנתבעת ותחת מחאה, הפרשי הצמדה בסך של 25,632 ש"ח. הצדדים הגיעו להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה לפיו טענות הצדדים באשר לחובת תשלום הפרשי ההצמדה יישמרו. בעקבות ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 4.5.11 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעת תדאג לביצוע התשלום הרביעי גם ביחס לפרוייקט 31, וכך היה. בגין תשלום זה לא שילמה התובעת הפרשי הצמדה.

9.      המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא בשאלה, האם התשלום הרביעי צריך להיות משולם בתוספת הפרשי הצמדה, כפי שטוענת הנתבעת, או שעליו להיות משולם נומינאלית, כפי שטוענת התובעת. אעיר, כי בעקבות פקיעתו של צו ההקפאה, תוקן ביום 16.2.11 כתב התביעה וכן תוקנו הסעדים שנתבעו במסגרתו. כפועל יוצא מכך, הסכומים שבמחלוקת הם בסדר גודל של כ- 70,000 ש"ח (הפרשי ההצמדה ביחס לתשלום הרביעי בשני הפרוייקטים). בנסיבות אלה, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית. בהחלטתי מיום 21.7.11, דחיתי את הבקשה.

10.  יצוין, כי בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 4.5.11 הועלו הצעות שונות לסיום התיק בפשרה, אך הדבר לא צלח. משכך נקבע שכל צד יגיש סיכומיו בסוגיה השנויה במחלוקת ובית המשפט יפסוק. הצדדים הגישו את סיכומיהם והגיעה העת להכריע בעניין.

עיקרי טענות הצדדים

11.   התובעת טוענת, כי הנתבעת איננה זכאית לקבל הפרשי הצמדה. לטענתה, בכתב ההגנה שהוגש מטעמה טענה הנתבעת במפורש, כי התשלומים בגין עבודות הפיתוח לא הוצמדו למדד תשומות הבנייה. משכך טוענת התובעת, כי מדובר בהודאת בעל דין המחייבת את הנתבעת. התובעת טוענת עוד, כי יש לדחות את דרישתה של הנתבעת לקבלת הפרשי הצמדה גם לנוכח הוראה שנקבעה בחוזים ולפיה, הנתבעת תישא בהוצאות שיחולו על התובעת במקרה של הקפאת בנייה. התובעת טוענת בהקשר זה, כי אלמלא החלטת הנתבעת - הממשלה - להקפיא את הבנייה, היו ההמחאות נפרעות במועדן ולא הייתה עולה כל שאלה של חיוב בהפרשי הצמדה. התובעת דוחה את טענת הנתבעת לפיה דרישה להפרשי הצמדה משמעותה שמירה על ערך הכסף בלבד ולכן אין בכך משום גרימת נזק לתובעת. לטענת התובעת, בעקבות צו ההקפאה נגרמו לה נזקים שונים, ונפגע תזרים הכספים שלה. משכך טוענת התובעת, כי לא עמדו בידיה ב"תקופת ההקפאה" סכומים עליהם יכולה הייתה התובעת לקבל פירות הצמדה. עוד טוענת התובעת, כי גם לו היו לה כספים זמינים, הרי שמקום בו העיכוב בתשלום נגרם אך ורק בשל החלטתה של הנתבעת, אין מקום לחייבה בהפרשי הצמדה.

התובעת התייחסה בסיכומיה בהרחבה גם לשאלה האם הייתה זכאית לעכב את פירעון ההמחאות. התובעת טוענת בהקשר זה, כי היא הייתה זכאית לעשות כן מכוח תורת החיובים השלובים. עוד טוענת התובעת, כי לנוכח העובדה שבחוזים נקבע שהנתבעת תישא בנזקים שייגרמו לתובעת כתוצאה מהקפאת בנייה, הרי שהנתבעת לא הייתה רשאית לסרב לעכב את  פירעון ההמחאות, סירוב שאף היה בנסיבות העניין בבחינת התנהלות בחוסר תום לב קיצוני מצד הנתבעת, היה מנוגד למדיניותה של הנתבעת בעבר, וכלל לא נומק. לבסוף מעלה התובעת טענות גם באשר לאופן ניהול ההליך על ידי הנתבעת. לטענתה, התנהלות הנתבעת התאפיינה ב"גרירת רגליים" מכוונת. על פי הטענה, הנתבעת לא עמדה במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט והדבר אילץ את התובעת לשוב ולפנות בבקשות למתן החלטה בהיעדר תגובה ובכך סרבלה את ההליך. לנוכח זאת מבקשת התובעת לפסוק לה הוצאות משפט בשיעור שלא יפחת מהתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין, בהתחשב בגובה התביעה המקורית.

לסיכום, התובעת עותרת להורות כי לא חלה עליה חובת תשלום הפרשי הצמדה בגין התקופה שממועד התשלום המקורי ועד למועד התשלום בפועל; לחייב את הנתבעת להשיב לידיה את הפרשי ההצמדה ששילמה לה, כשהם מוצמדים; ולחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בסך שלא יפחת מהתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין.

12.  הנתבעת טוענת מנגד, כי יש לדחות את התביעה. לטענתה, אין היא דורשת תשלומי ריבית אלא רק הצמדה בלבד שמשמעותה שמירה על ערך הכסף ותו לא. הנתבעת טוענת עוד, כי אין מדובר בגרימת נזק לתובעת ומשכך, לשיטתה, אין רלבנטיות לסעיפים בחוזים (אליהם הפנתה התובעת) במסגרתם התחייבה הנתבעת לשאת בנזקים שייגרמו לתובעת כתוצאה מהקפאת הבנייה. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי ככל שהיו לתובעת טענות על נזקים שנגרמו לה, היה עליה לפנות במועד לוועדה מיוחדת שהוקמה במשרד הביטחון לצורך זה. הנתבעת טוענת עוד, כי  עם סיום תקופת ההקפאה, היה על התובעת ליזום בעצמה פנייה לבית המשפט ולבקש את הסרת צו המניעה הזמני שבמסגרתו עוכב ביצוע התשלום הרביעי, ולשלם את התשלום הרביעי ביחס לפרוייקט 31. ואולם, תשלום זה שולם בפועל רק כשבעה חודשים לאחר שהסתיימה ההקפאה. הנתבעת טוענת בהקשר זה, כי סביר שבתקופה זו הרוויחה התובעת ובוודאי לא נגרמו לה נזקים. לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענות התובעת בדבר חלוף הזמן שעד להסרת צו המניעה הזמני שכן היה בידיה של התובעת כל העת לפעול להסרת צו המניעה, לשלם את התשלום הרביעי, ולהפחית, כפועל יוצא מכך, את הפרשי ההצמדה.

13.  התובעת הגישה תשובה לסיכומי הנתבעת. לטענתה, הנתבעת לא השיבה לטענות שהועלו נגדה על ידי התובעת. כך, הנתבעת לא הסבירה מהו הבסיס החוקי או ההסכמי מכוחו היא דורשת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה, שעה שבכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי התשלומים לא הוצמדו למדד תשומות הבנייה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת גם לא התייחסה לטענת התובעת לפיה הייתה זכאית לעכב את פירעון ההמחאות בשל ההקפאה.

דיון והכרעה